<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' עבודת בית המקדש פ"ב</h1>
<h2>דף לד.</h2>
מיד לאחר שקידש, לוקח מחתה כסף הנתונה במקצוע(ות) בין כבש למזבח במערבו של כבש. ועולה לראש המזבח ומפנה הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב אש ויורד למטה לארץ. והופך פניו לצפון ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון, וצובר הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מהכבש שלשה טפחים במקום שנותנין מוריאות העוף ודישון המזבח הפנימי והמנורה. ומה שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא מצות הרמת הדשן, שנאמר [ויקרא ו'], והרים [את] הדשן, ומיד שירד זה שתרם רצין הכהנים ומקדשין ידיהם ורגליהן במהרה ונוטלין המגריפות והצינורות ועולין לראש המזבח. וכל איברי העולות ואמורי קרבנות שלא נתאכלו כל הלילה מחזיר אותן לצדי המזבח. ואם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותן בכבש כנגד [ה]סובב. ואחר, (גורפו) [גורפין] את הדשן במגריפות מכל צדדי המזבח ומעלין אותו ערימה על גבי התפוח. וגורפין מאותה הערמה בכלי גדול שמחזיק לתך, ששמו פסכתר, ומורידין אותו למטה. (וברגליו) [וברגלים] לא מורידין אותו אך מניחין הערמה גבוהה באמצע המזבח, מפני שהוא נוי המזבח. כל מי שירצה מהכהנים, שאינן בעלי מומין, להוציא מהדשן שהורידו למטה לחוץ לעיר לשפך הדשן מוציא בלא פייס, ומניח אותו במקום שאין הרוח מנשבת בו בחזקה ולא הזרמים (וגורף) [גורפין] אותו. ולא יפזרנו אך שמו בנחת, שנאמר [ויקרא ו'] ושמו. ואסור ליהנות בו.
